שבע עשרה מעלות באוגוסט

בחרנו לשהות על הר מירון ולא התאכזבנו.
שבע עשרה מעלות ציפו לנו בלילה.

מי שלא עושה קומזיץ,נכנס לאוטו בשמונה בערב.

כך עשינו.

כיף להתכסות בשמיכה באמצע הקיץ ולנשום אויר הרים צח.

למחרת רעננים טיילנו באזור:

את שאריות ארוחת הצהריים הקדשנו לצרעות וצפינו בהן.

הן חותכות לעצמן בלסתותיהן חתיכת בשר ועפות לקן הצרעות שלהן.

חוזרות ולוקחות שוב משהו.מתברר שהן אוהבות עדשים מבושלים...

פעם הבאה שיזמינו תפריט. 

ב-16:00 ,כבר נשבה רוח ממש קרה,חזרנו הביתה למרק במישור החוף.

שבוע טוב,

רחלי ואלי.



שני נחלים ביומיים

מטרת הטיול היתה : תאנים ואויר קריר.
שמנו פעמינו למטולה בערבו של יום ה'.
התמקמנו ליד החורשה ללינת הלילה.
האויר הקריר שם ממש לא אכזב וכפי שצפינו נאלצנו להתכסה בשמיכה בלילה.
למחרת נכנסנו לשמורת נחל עיון,בסמוך לחורשה:

כשנמצאים במקום כל כך קסום, צפה המחשבה כי הגבולות כל כך מיותרים!
כמה מלאכותי לגרום לאדם
לעצור מול גבול
ולא להמשיך לטייל באופן הכי טבעי בכל מקום...
את השלמת הקניות ערכנו בקניון נחמיה שבקרית שמונה:

משם המשכנו לנווה אטי"ב.
בחניה עדיין לא החליפו את מניין השנים שהיישוב קיים.
השם אטי"ב הוא ראשי תיבות של שמות החיילים שנספו ב1969:
אברהם,טוביה,יצחק ובנימין,ינוחו על משכבם בשלום.
התאנים להם ציפינו ,עדיין קטנות ונצטרך להמתין לפחות חודש להבשלתן.
אולם נהנינו מנוף קסום וקרירות במשך היום והלילה.

למחרת, רעננים מפינוק מזג האויר,
נסענו לשמורת נחל דן.
תענוג לראות את המים השוצפים ולטבול בהם:

 

 

 

את שארית היום העברנו על הר מירון ברוח קרירה האופיינית למקום.
מי אמר שצריך לסבול בקיץ?
שבוע טוב,
רחלי ואלי.